הטיול לפרובנס והריבירה הצרפתית.

לפני שבוע טסתי לפרובנס והריבירה הצרפתית.נדהמתי מהנופים המרהיבים ומהערים המדהימות.בפרובנס התרשמתי במיוחד מקניון ורדון ומהעיר אבניון.

העיר אבניון היא עיר האפיפיורים ובה מוצב לוח זכרון לזכר יהודי העיר שנספו בשואה.

בעיר מרסי ראיתי את מחנות המעבר שבהם שהו היהודים לפני עלותם ארצה.

הנמל במרסי מרשים מאד ויש בו הרבה ספינות ויאכטות.

בריבירה הצרפתית סיירנו בעיר ניס והתרשמנו מהאתרים המיוחדים של העיר ובמיוחד מהכפר עז שנמצא סמוך לניס ובנוי על גבעה גבוהה וגרים בו מעט תושבים אך הוא מושך אליו הרבה תיירים מכל העולם.

ליד ניס ביקרנו במעיין מיוחד במינו שנקרא "פונטיין דה ואקלוז" שמימיו נובעים מהאדמה והמים זורמים בכוח רב עד כדי כך שמנצלים את כוח המים ליצירת חשמל שמפעיל גלגל ומכונות ויוצרים נייר.

מזג האוויר היה נפלא והשלווה הייתה שלמה.אך יותר מכל שמחתי לחזור לארץ,לעירי,למשפחתי ולביתי.

המקצוע שלי-ההוראה,מקצוע לחיים

בחרתי לעסוק בהוראה בשל אהבתי לילדים וביחוד לגיל הרך.

בראשית דרכי בצבא למדתי מבוגרים שלא ידעו קרוא וכתוב כיון שלא התאפשר להם ללמוד באופן סדיר.

קסם לי מאוד נושא לימוד הקריאה . על כן עסקתי במשך רוב שנות עבודתי בהקנית הקריאה והחשבון בגיל הרך.

זכורה לי במיוחד כיתה שחינכתי במשך ארבע שנים ראשונות ושהיגיע זמן פרדה היה קשה לילדים וגם לי.

כעבור חמש עשרה שנים נפגשנו בכנס מחזורים וההתרגשות היתה רבה מאוד.

עד היום שומרים על קשר חלקי.

קולאז'

היום למדנו להשתמש בתכנת "פיקסה" לעריכת תמונות.
עצבנו קולז' תמונות.

מגורים ברמת גן

לרמת-גן הגעתי בשנת 1959 בסוף כתה ו' לבית הספר מכלל שנמצא בשכונת רמת-עמידר.
לשכונה זו הגיעו הרבה עולים חדשים כיוון שהדירות היו זולות כי היו בנות חדר אחד ומטבח.
בסיום בית הספר העממי למדתי בבית ספר תיכון "דביר" ואחר כך עזבתי את רמת גן .
לרמת גן שבתי בשנת 1976 לאחר שלמדתי הוראה ונישאתי.במשך התקופה חינכתי כיתות א-ד בבתי ספר "עמישב" ו"עליות".
לסביבת רמת עמידר שבתי בשנת 1991 , עם מעברי לגני ערמונים ,שם אני גרה עד היום.
בשנת 2002 פרשתי מהוראה והיום אני נהינת להשתתף בחוגים שונים ולטיל בארץ ובחו"ל.
בנוסף ,כיום אני סבתא לשני נכדים מקסימים.

העליה לארץ

זמן רב רצו הורי לעלות לארץ ישראל. בכל פעם כשפנו לשלטונות רוסיה נענו בשלילה כיוון ששערי היציאה היו נעולים .
קיבלנו היתר יציאה רק כאשר אבי, שהיה ממוצא פולני ביקש לחזור לארץ מולדתו פולין.
בפולין חיינו שנתיים עד אשר קיבלנו היתר לעלות לארץ ישראל.
בדרכינו לארץ עוכבנו באיטליה למשך חודש בעיר נאפולי עד בואה של אוניה בשם "ארצה" שתיקח אותנו ארצה.
עליתי לארץ בשנת 1959,בגיל 12 הישר לעירה חצור הגלילית. שכנו אותנו בשכון לעולים שהיה קרוב מאוד לגבול הסורי.
בשיכון לא היתה תאורה וישננו על מטות ברזל.
החום היה נוראי ללא יכולת לקרר את הבית. במטבח עמד מין מקרר שקרר מעט את המצרכים רק בעזרת בלוק קרח.
כמה פעמים ביום היה עובר רוכל ומוכר בלוקי קרח למקררים.
בבית הספר היחידי שהיה בעירה היתה קבוצת ילדים עולים שלמדו עברית מחוץ לכתת אם,בכתה נפרדת.
כיוון שבחצור הגלילית היתה אבטלה רבה נאלצו הורי לעבור לאזור המרכז ,וכך הגענו לרמת גן ,לשכונת רמת-עמידר.

דיור לעולה

בשנת 1959 עליתי לארץ ישראל וגרתי בשיכון שנחשב לדיור לעולה.

בשיכון ישנו על מטות ברזל והשתמשנו במקרר על קרח.