זמן רב רצו הורי לעלות לארץ ישראל. בכל פעם כשפנו לשלטונות רוסיה נענו בשלילה כיוון ששערי היציאה היו נעולים .
קיבלנו היתר יציאה רק כאשר אבי, שהיה ממוצא פולני ביקש לחזור לארץ מולדתו פולין.
בפולין חיינו שנתיים עד אשר קיבלנו היתר לעלות לארץ ישראל.
בדרכינו לארץ עוכבנו באיטליה למשך חודש בעיר נאפולי עד בואה של אוניה בשם "ארצה" שתיקח אותנו ארצה.
עליתי לארץ בשנת 1959,בגיל 12 הישר לעירה חצור הגלילית. שכנו אותנו בשכון לעולים שהיה קרוב מאוד לגבול הסורי.
בשיכון לא היתה תאורה וישננו על מטות ברזל.
החום היה נוראי ללא יכולת לקרר את הבית. במטבח עמד מין מקרר שקרר מעט את המצרכים רק בעזרת בלוק קרח.
כמה פעמים ביום היה עובר רוכל ומוכר בלוקי קרח למקררים.
בבית הספר היחידי שהיה בעירה היתה קבוצת ילדים עולים שלמדו עברית מחוץ לכתת אם,בכתה נפרדת.
כיוון שבחצור הגלילית היתה אבטלה רבה נאלצו הורי לעבור לאזור המרכז ,וכך הגענו לרמת גן ,לשכונת רמת-עמידר.
יום חמישי, 22 באפריל 2010
יום חמישי, 15 באפריל 2010
דיור לעולה
בשנת 1959 עליתי לארץ ישראל וגרתי בשיכון שנחשב לדיור לעולה.
בשיכון ישנו על מטות ברזל והשתמשנו במקרר על קרח.
בשיכון ישנו על מטות ברזל והשתמשנו במקרר על קרח.
הירשם ל-
רשומות (Atom)